סיפור קצר- בשראת שמינית הגמר בין ברזיל וצ'ילה

סיפור שאולי התרחש אתמול ו...אולי לא.

שחקני ברזיל וצ'ילה כבר עומדים על הדשא במערכים המוכרים, הדיאט קולה שלה מונחת על השולחן לצד גרעינים שחורים וחטיפי בריאות, רואים שהבחור שמונח על הספה כבר עבר טיפול יסודי על ידי אישה והוא תוצר של מערכת יחסים ארוכה עם אישה שרוצה לעצב את הגבר שלה. השופט שורק ויוצאים למשחק הראשון בשמינית הגמר של אליפות העולם* בכדורגל ברזיל 2014. "אנחנו צריכים לדבר" קול נשי בעל גוון חמים ויש שיגידו אפילו אוהב פורץ מהאגף השמאלי של הסלון. כן זאת האישה אשר עיצבה לה גבר מונח על ספה. "אין סיכוי, אין סיכוי שאנחנו מדברים עכשיו, תני לי שעתיים וכולי שלך לחפירה לתוך הלילה" הגבר שלנו מתיישב ויורק גרעינים משפתיים מלוחות. "אני חופרת??!!" הקול החם שפרץ מהאגף השמאלי של הסלון הפך להיות שחקן גנאי עם מזג אוויר חם ו70% לחות בצל. "אני חופרת!! אין לך בושה". הגבר מניח את חבילת הגרעינים על השולחן לוקח לגימה מהדיאט קולה (מעולם לא מתרגלים לטעם של דיאט קולה) "חמודה שלי, בעיטת מספרת, ניימר שלי, מסי חמודה שלי, זה באמת לא הזמן המתאים לשיחה הזאת, מה ביקשתי שעתיים, לכי תראי איזה תכנית דרמה על רופאים או ערפדים וזה לא שאני מזלזל כי אם יום אחד אני אפגע מכת ברק אני אשמח שראית את כל הפרקים של גריי אז בואי ניקח פסק זמן ונפגש בעוד כשעתיים.

דקה 18 כדור קרן לברזיל, דוד לואיז מעלה את ברזיל ל1-0 נשמעת צעקה בסלון, זה לא שהגבר אשר מונח על הספה אוהד ברזיל, זאת גם לא הייתה צעקה של שמחה, אפשר היה לשמוע בצעקה מעט עצב כמו שחקן שכובש מול הקבוצה שפעם הוא שיחק בה, כמו שחקן שמוריד קבוצה ליגה וכמו בחור עם גופיה ופירורים של גרעינים מפוזרים על גופיה שחורה שלא זוכרת מתי בפעם האחרונה הסתובבה במכונת כביסה.

ס'אאאאנננננצצצצ'ס משווה ל1-1 לצ'ילה** הגבר אשר מונח על הספה עושה שני אגרופים ומראים את הידיים באוויר. הצופה מהצד בטח היה חושב הוא לפחות בעל זיקה לצ'ילה או לפחות היה בצ'ילה או לפחות עשה צ'יליאנית או לפחות יכול למצוא את המדינה במפה, אבל אף אחד מהם לא נכון, הגבר שלנו פשוט אוהב שוויון, שוויון לכל, שוויון לנשים, שוויון לעם, שוויון בין הגזעים והכי חשוב שוויון הזדמנויות, זהו הגבר החדש, הגבר שחשובה לו השגרה לדעת לאיזה אישה הוא חוזר בערב, מה הוא יאכל מחר בבוקר ובאיזה צד של המיטה הוא ישן, לא אוהב הפתעות ובטח שלא כל מיני חברים שבאים לבקר בשעות מאוחרות. לכן כאשר מר ס'אאאאנננננצצצצ'ס כבש את שער השוויון הגבר אשר מונח על הספה הרגיש נפלא!

והשופט שורק למחצית, האישה בעלת התואר בסדרות טלוויזיה יוצאת מחדר השינה "המשחק נגמר" היא שואלת/קובעת/משעוממת תוך כדי מבט לנייד. "כמה פרקים ראית?"
הגבר שמונח על ספה נמצא כרגע ליד האסלה עם יד אחת על הקיר, איבר מינו מנוח באוויר ומנסה לפגוע בתוך האסלה בהצלחה חלקית ביותר, כל כך חלקית שבשירותים ציבוריים של התחנה המרכזית החדשה*** הייתם מפסקים את הרגלים כדי לא לדרוך בתוך השתן. "פרק אחד, למה?" היא מתיישבת על הספה במקום שלו. "כי פרק אחד שווה 45 דק', שזאת מחצית, אז אנחנו עכשיו במחצית. אמרנו שנפגשים בסוף" הבחור אשר אינו מונח על הספה מביט באישה אשר יושבת לו על הספה, מוחו אינו יודע כיצד לפתור את הבעיה של אישה אשר יושבת על הספה שלו. "כמה, כמה" היא מעלה את העיניים היפות שלה עליו, לרגע הוא שכח שיש משחק, שיש שיחה בסופו של המשחק ושהיא יושבת לו על הספה, הוא רק הסתכל לתוך עיינה היפות ונזכר מה הוא עושה בבית הזה, למה כל כך הרבה שנים הוא יושן הייתה באותה מיטה וכמה שהוא אוהב אותה. "קיבלת שבץ מוחי או משהו? מה התוצאה?" הפרצוף שלה הופך לסימן שאלה ענק. "את יודעת שאני אוהב אותך אבל את מוכנה לקום מהספה שלי ולתת לי לראות את המשחק, אמרנו שמדברים אחרי המשחק, לא?" היא קמה והגבר אשר מונח על הספה מונח שוב על הספה.

המחצית השנייה יצאה לדרך והגבר שלנו שמונח על הספה ממשיך בפיצוח אינטנסיבי, הוא לא שחקן ישראלי שבדקה ה60 נגמר לו הכוח הוא יכול לתת 90 דקות של פיצוח כולל זמן פציעות ואם צריך גם 30 דקות של הארכה. הזמן מתקדם ומתקרבים לדקה ה90 והחמצות של ברזיל וצ'ילה גורמות לגבר שלו להתרומם מעט ואז לשכב בחזרה כמו היה אסיר אשר ממתין לגזר המוות וכל פעם מודיעים לו שהערעור שלו נדחה.

האישה בדיוק סיימה שלב קשה בקנדי קראש ופורצת לסלון בשמחה בלתי נשלטת, "נו נגמר החרא הזה?" היא רוצה לדעת. "יש הארכה" הגבר אשר מונח על הספה מחייך מעט. "מה נסגר? לא אמרת שזה נגמר תוך שעתיים, אני עייפה מתה ומחר אני צריכה לקום מוקדם, אמרת שנדבר היום!" היא מתיישבת על הספה ומניחה זוג רגלים חלקות ויפות על ביטנו עמוסת קליפות הגרעינים. "מה את רוצה ממני? אני אמרתי להם להגיע להארכה? גם אני רוצה שנדבר אבל אני לא יכול להתרכז שיש משחק."
"טוב, תעשה לי מסאז' ברגליים" היא מחייכת כמו שחקן שהכניס שער עם היד.

השופט שורק לסיום הארכה, האישה בעלת הרגליים היפות פותחת עין "זה נגמר? אפשר לדבר?" הגבר אשר מונח על הספה מהנהן בראשו לשלילה. העין נסגרת ואהבת חייו של הגבר אשר פעם היה אחד הגברים המצחיקים/שנונים/מפנקים/רומנטיים ועוד דברים שנשים מחפשות מביט באהבת חייו נרדמת וזה כבר לא ממש משנה עם חרה יכניס את הפנדל האחרון או לא יכניס את הפנדל האחרון כי הוא זכה לעוד לילה עם האישה שפעם הוא חשב שהם כמו מראדונה ויד האלוהים, היטלר והשפם של היטלר, אבי ביטר ושומן עודף, אביבית בר זוהר וחוסר טעם ויוקו אונו וג'ון לנון. *באיזה שהוא אופן לא ברור בארץ התחילו לקרוא לאליפות העולם בכדורגל מונדיאל שזה אליפות העולם בספרדית, זה לא שכולם כאן גדלו על ברכי הספרדית. ** כאשר הם התחילו לצאת הוא הזמין אותה לדירה שפעם הייתה רק שלו והכין לא את הדבר היחיד שהוא יודע, צ'ילי קון קורנה, לארוחה היו שני תוצרי לווי, אחד סקס סוער והשני אינטימיות של נפיחות. לכן תמיד הייתה לו חיבה למדינה שיש לה שם של מאכל אהוב. *** עד מתי נקרא לתחנה המרכזית החדשה, חדשה. היא כבר ממש ישנה, האם שתהיה תחנה מרכזית יותר חדשה נקרא חדשה של היום התחנה מרכזית הכמעט חדשה?

ג' ד' סאלנג'ר- הסרט

"מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך. זה אבל לא קורה לעתים קרובות."
מתוך התפסן בשדה השיפון.

באחת הסצנות הסרט רואים גבר כבן 50 שנסה 500 מייל כדי לפגוש את סלנג'ר, הוא פגש אותו וניסה לקבל ממנו תשובות וסלנג'ר אמר שאין לו תשובות, רק שאלות. סלנג'ר לא רוצה להיות החבר של הקוראים שלו, כמה חברים בן אדם אחד יכול לסבול.

במקרה נתקלתי בדוקו הזה וחיפשתי אותו זמן ארוך עד שהצלחתי למצוא אותו באון ליין (אפילו באיכות טובה). בתור אחד שמחזיק 4 ספרים של סלנג'ר (התפסן בכריכה הידוע והסתמית אבל הכל כך נהדרת עם הריבוע הצהוב, 9 סיפורים בגירסה הלא חדשה, הגביהו את הגג, נגרים, גם בגירסה עתיקה ופראני וזואי בגירסה החדשה) שחשבתי שאני מכיר את האיש (מיוחס לסנלג'ר שכל מי שרוצה להכיר אותו שיקרא את הספרים שלו) אבל אחרי הצפיה בסרט התחלתי להכיר אותו קצת יותר.
עובדה שגילתי והפתיע אותי שהוא היה בפלישה לצרפת במלחמת העולם השנייה ו6 הפרקים הראשונים של התפסן היו אצלו בכיס, האם היינו מאבדים יצירת מופת שכזאת על ידי כדור גרמני או פצצה גרמנית העולם היה מקום קצת ריק יותר ומצד שני רק תחשבו כמה יצירות מופת נקברו באדמת אירופה במהלך מלחמת העולם ה2 או בכל מוות מיותר אחר. (הוא התחתן עם נאצית והביא אותה איתו לארה"ב לבית היהודי שלו, זה לא שרד זמן רב)

הבונקר היה חדר העבודה של סלינג'ר אשר הוא היה נכנס עליו ומבלה בו שבועות של כתיבה והתעלמות נוראית מאשתו ושני ילדיו. הוא מצטייר כאדם קשה, שהעבודה שלו נמצאת במרכז חייו ושזה הדבר המשמעותי היחיד שיש.
הבשורה הכי טובה שיוצאת מהסרט שכן הייתה ידוע שהוא המשיך לכתוב במשך כל השנים ויש סיכוי שבעתיד הלא רחוק נזכה לקרוא חומרים נוספים שלו.

אז קחו לעצמכם שעתיים ותנסו גם אתם להבין את החידה של אחד הסופרים הגדולים שהלכו על הכדור הזה.



סלנג'ר- הסרט לצפיה ישירה